סיפרתי לאחותי, שרון גלזברג על הרצון שלי להכיר את הנשים של סימי, את נשות העולם ולשמוע על הדרך שלהן, על הסיפור שלהן, ואיך בדרכן הן משנות את העולם, בקרוב יהיו פה קובץ של סיפורים על הנשים האלו, המעוררות השראה, המשנות. "נשים משנות"

פגשתי אותה לשיחה וראיון עליה, על השינוי, ועל המהות. אני מודה לה שישבה איתי ושיתפה, מודה לה שהסכימה שאעלה את ספרה לאתר ואתן לכן, את האופציה להכיר אותה טוב יותר. 

מי את?

שרון גלזברג, אמנית, אמא לאומרי ואלה, משוטטת, יזמית חברתית, חיה במושב.

 

מה זה משנה?

כאמנית אני שואפת לייצר דרך האמנות שלי נקודות מבט חדשות על דברים שאנחנו תופסים כמובן מאליו, לייצר חוויה של נוכחות והתבוננות בכדי לייצר שינוי תודעתי. בעבודה עם קהילות זה משנה כשאמנות נותנת מקום ובמה לקולות נאלמים.

באימהות אני שואפת לאפשר לילדים כמה שיותר חופש ומרחב, אם זה בהצבת גבולות גמישים שנוצרים מתוך תנועה והשתנות של הילדים והחיים עצמם  או דרך מבט מלווה.

 

איך את מתחילה?

ההתחלה היא במבט, אולי ההפך מפעולה, שיטוט ושאילת שאלות.

ככל שהשקט הפנימי שלי והמבט מתחדד הזיהוי של השתנות המרחב סביבי  מאפשר לדייק את השאלה.

כל עבודת אמנות שלי מתחילה משאלה. לדוגמא, התערוכה "אוטופיה" הזיהוי היה תוך שיטוט בשדות לאט לאט השתנה קו הנוף והשאלה הייתה בעצם איך מקימים עיר חדשה שלא צומחת מתוך צורך ומשמשת כגבול? השאלה הזאת הובילה אותי לשוטט בתוך העיר, ולחפש את האוטופיה של עיר עבורי.

 

למי זה משנה?

קודם כל לי, זאת דרכי להבין את העולם וזו הייתה הדרך שלי מילדות.

אני פועלת מתוך אמונה שלאמנות יש כוח לשנות תפישת מציאות, לי זה קרה. יש לאמנות את היכולת להכיל את כולם, שאת עומדת מול עבודת אמנות טובה את יכולה למצוא את עצמך, תחושת השייכות שמגיעה מההתבוננות היא השינוי. אלה הסיבות שהקמתי את "זומו" המוזיאון הנייד - אני באמת מאמינה שילד שפוגש ביצירות אמנות טובה  יכולה לשנות את נתיב חייו. לי זה שינה- זיכרון של אמנות בילדות? את השוטטות למדתי מאבא שלי, זאב. לבר המצווה של אחי הגדול נסעתי בפעם הראשונה לאיטליה ואני זוכרת שראיתי את הפסלים, את הפסל של משה את האמנות רחוב, זה היה הרגע ששינה לי את החיים. בזכות החשיפה הזאת אני חושבת שאני אמנית היום.

 

היום אני  יוצרת חללים/מיצבים. שאת לוקחת פסק זמן מהרוטינה שלך ונכנסת לתוך חלל אמנות זה אולי קצת דומה לאותו האופן שבו את יוצאת לטבע או לבית הכנסת,

אחת המטרות שלי היא העמקת זמן ההווה והנוכחות של המתבונן, לכן אני יוצרת חוויה רב חושית, אני מאמינה שהריפוי מתקיים ומתאפשר בנוכחות מלאה. בהתבוננות,בחוויה של נשגבות, בחוויה אלוהית, כל זה מתאפשר בתוך יצירת אמנות. בגלל זה האמנות שלי נוצרת כחלל שאת שוהה בתוכו.

 

מהי נשיות בעינייך?

בעיניי נשיות היא מים. היכולת כמו מים להיות גמישה, לזרום לתוך שינויים כל הזמן ולהעמיק באותו זמן. אני חושבת שכנשים אנחנו כל הזמן משתנות, השינוי הפיזי וההשפעה שלו על החיים מסביב.

היא יכולת קבלה והכלה מאוד גדולה.

אני מאמינה שהשינוי יגיע מתוך האומץ שלנו הנשים להציג ולחשוף את האישה והכוח האינטואיטיבי העוצמתי שלה. להשתחרר מתודעת המכשפה על המוקד.


השאירי תגובה

×